החלטה בתיק מ"ת 55098-09-12

בפני בקשה למעצר המשיב עד לסיום ההליכים נגדו.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס בו ביצוע עבירה של חבלה במזיד ברכב כאשר עניינו של כתב האישום בכך שביום 27.9.12 ניפץ המשיב את שמשתו הקדמית של אוטובוס אשר הסיע נוסעים בשדרות רגר בבאר שבע, באמצעות בקבוק. נטען בכתב האישום כי עלות הנזק שגרם המשיב היא 5,000 ש"ח.

בדיון ביום 22.10.12 הודיע ב"כ המשיב כי: " מסכים לקיומן של ראיות לכאורה וכן לקיומה של עילת מעצר".

בדיון מיום 22.10.2012, הצדדים לא חלקו על כך שהרקע לביצוע העבירה, הינו בגין צריכת אלכוהול על ידי המשיב והוצגה בפני חלופת מעצר שעיקרה מעצר בית מלא בבית משפחתו של המשיב בשגב שלום  ובהשגחת בני משפחתו.

בהחלטתי מאותו יום ציינתי כי מעבר למסוכנות הנלמדת מעצם ביצוע העבירה ונסיבותיה, ראוי לציין, כי למשיב עבר פלילי הכולל שתי הרשעות קודמות, כאשר עניינה של אחת מהן,  באירוע זהה לחלוטין, בו ביום 23.9.2011,  יידה המשיב בקבוק לעבר שמשתו הקדמית של אוטובוס, אשר יצא מן הישוב שגב שלום וניפץ את שמשתו הקדמית. גם אז, נטען, כי הרקע לביצוע העבירה נבע מצריכת אלכוהול על ידי המשיב.

המשיב נידון בגין התיק הנ"ל (ת.פ57145-09-11) ביום 11.10.2011, למאסר מותנה בן 6 חודשים שהוא בר הפעלה כיום, קנס בסך 1000 ש"ח ופיצוי לחב' מטרופולין בסך 3,000 ש"ח.

ראוי לציין כי באותו תיק שוחרר המשיב לחלופת מעצר, אשר כללה מעצר בית מלא.

בהחלטתי מאותו יום,  ציינתי כי משהליך קודם בגין עבירה זהה לא הרתיע את המשיב, ומשלא היה במאסר מותנה בן 6 חודשים בכדי להרתיעו, ובשים לב לעובדה שהמשיב שב לסורו בתוך זמן קצר יחסית, מסוכנות המשיב איננה נמוכה כלל וכלל.

בנוסף לאמור לעיל, ציינתי, בהחלטתי הנ"ל, בין השאר, כי נוכח התרשמותי מן הערבים המוצעים אשר נחקרו בפני, חלופת המעצר שהוצגה איננה ראויה.

בהחלטה מיום 22.10.12, ציינתי כי: " ראוי כי תיבדק באופן מעמיק עצם היתכנותה של חלופה, בשים לב לנתוניו של המשיב עצמו, יכולותיו לעמוד בתנאי חלופה, וראוי כי תיבדק באופן מעמיק חלופה אשר תיתן מענה גם לעובדה שהמשיב, כנטען בפני, מכור לטיפה המרה".

בנסיבות אלו, הוריתי על עריכת תסקיר מעצר אודות המשיב.

לדיון ביום 11.11.2012, הוגש תסקיר מעצר ממנו עולה, כי שירות המבחן אינו ממליץ לשחרר אתה משיב לחלופה.

עיון בתסקיר מלמד, כי שירות המבחן מצא כי למשיב קושי לווסת דחפיו, קושי להציב לעצמו גבולות פנימיים ולעמוד בגבולות חיצוניים, כשנראה כי עונשים קודמים לא מהווים עבורו גורם חיצוני הרתעתי. שירות המבחן התרשם כי קיימת רמת סיכון להישנות התנהגות פורצת גבולות על ידי המשיב, והעריך כי רק שילובו במסגרת טיפולית סגורה, בתחום האלכוהול, יש בה בכדי לצמצם את רמת הסיכון.

שירות המבחן התרשם, כי המשיב לא רואה כל בעייתיות בדפוסי השתייה שלו, וכי הוא זקוק להתערבות טיפולית מובנית.  בפני שירות המבחן הוצגה חלופה שונה מזו אשר הוצגה בפני (ואשר לאור התרשמותי מן הערבים אשר נחקרו בפני, סברתי כי אינה חלופה הולמת),  ושירות המבחן מצא כי חלופת המעצר שהוצגה בפניו, אינה נותנת מענה לצורך בהפחתת מסוכנות המשיב, וכי הערבים המוצעים אינם מסוגלים להוות עבור המשיב גורם סמכותי ומצב גבולות.

בדיון ביום 11.11.2012, ציין ב"כ המשיב כי עיין בתסקיר, והוא מסכים כי המשיב לא הגיע לתובנה שהוא זקוק לטיפול גמילה ארוך ויסודי, אך לשיטתו, אין מקום להורות על מעצר המשיב עד לסיום ההליכים, שכן עילת המעצר היא חלשה, בהתחשב בעיקר בכך שמדובר בסופו של יום בעבירות רכוש, ובכך שעברו של המשיב, לשיטתו, אינו מן המכבידים, וכולל רק שתי הרשעות.

ב"כ המשיב שב והציע את חלופת המעצר שהוצעה ביום 22.10.2012, ונדחתה, תוך שטען, כי הערבים הינם אמינים ובעלי רצון ויש להם את היכולת לנטרל את מסוכנות המשיב.

כאמור, ב"כ המשיב בדיון מיום 22.10.2012, לא חלק על קיומה של עילת מעצר, אולם נוכח דבריו בדיון מיום 11.11.12, ראוי להבהיר, כי סבורני, כי בעניינו של המשיב קיימת עילת מעצר של מסוכנות של ממש לביטחון הציבור.

המשיב חזר בתוך פרק זמן קצר, וביצע בדיוק את אותה עבירה, בגינה נידון לפני פחות משנה,  בין השאר, למאסר מותנה בן 6 חודשים שהוא בר הפעלה כיום.

אכן, המשיב בסופו של יום, גרם נזק לרכוש, ולא פגע בגוף או בנפש, ואולם, סבורני, כי ניפוץ שמשתו של אוטובוס, באופן חוזר ונשנה, כשהוא עמוס בנוסעים, מלמד על מסוכנות לביטחון הציבור, ובמיוחד, בשים לב לכך שניסיון להרתיע את המשיב, מפני שיבה לסורו, באמצעות מאסר מותנה, כשל.